קוט נ' קשרי תעופה בע"מ ואח'

פסק דין

אחריות סוכנות נסיעות וספק שירותי תיירות כלפי לקוח בגין שיבושים שאירעו באספקת שירותי חבילת ספורט [טיסה לברצלונה לצפייה במשחקי ה – Final Four] – היא הסוגיה העומדת במוקד התביעה שלפניי.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

התובע הזמין (עבורו ועבור בנו) חבילת ספורט שכללה טיסות לברצלונה, העברות משדה התעופה לבית המלון, חדרים במלון וכרטיסים משודרגים לצפייה במשחקי ה – Final Four, בהם אמורה הייתה קבוצת הכדורסל הישראלית מכבי תל אביב לקחת חלק. החבילה בכללותה הוזמנה על ידי התובע באמצעות הנתבעת 2 – אשת ארגון שירותי תיירות בע"מ – סוכנות הנסיעות (להלן – "סוכנות הנסיעות"), כאשר את החבילה אמורה הייתה לספק הנתבעת 1 – קשרי תעופה בע"מ (להלן – "הספק").

חבילת השירותים אמורה הייתה להתקיים בין המועדים 5 – 9 במאי 2011 (ארבעה לילות), כאשר ביום 7.5.2011 חל יום ההולדת של התובע והנסיעה הייתה מתנת יום הולדת עבורו. התובע לא ביקש לחסוך בעלויות הכרוכות בנסיעה והוא נשא – מעבר לעלות הבסיסית של חבילת הספורט, ע"ס 3,198 יורו – בתשלום נוסף, ע"ס 700 יורו – עבור שדרוג המקומות באולם הספורט למקומות ב"קטגוריה 2", שהייתה קטגורית המקומות הגבוהה ביותר שנותרה במועד הזמנת השירותים.

עם הגעת התובע לברצלונה סופקו לו הכרטיסים למשחק, אשר כללו ישיבה במקומות מסוימים ביציע מסוים.

כשהגיעו התובע ובנו לאצטדיון הסתבר שהמקומות המיועדים להם – בהתאם לכרטיסים – היו ביציע שאינו מיועד לאוהדים הישראלים אלא לאוהדי קבוצה אחרת, והם לא הורשו להיכנס ליציע בו היו המקומות.

התובע ובנו בזבזו זמן רב בניסיונות לאתר מקומות חלופיים, כל זאת בשעה שהמשחק החל. הם הועברו למקומות חלופיים שלא היו בקטגוריה המשודרגת ובפועל נאלצו לצפות בחלקים ניכרים של המשחק בעמידה. מצב דברים זה חזר על עצמו גם ביום המשחקים השני.

התובע דורש לחייב את סוכנות הנסיעות והספק בהחזר כספי המשקף את מלוא עלות חבילת הספורט, הוצאות שהוציא התובע בברצלונה עבור מזון, אובדן חמישה ימי עבודה ופיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 5,000 ₪.

הנתבעות טוענת שדין התביעה להידחות:

הספק טוען שהוא סיטונאי תיירות הפועל למעשה כמתווך בלבד בין סוכנויות הנסיעות והנוסעים לבין ספקי ומפעילי השירותים השונים, כאשר האחריות לאספקת השירות בפועל הינה על אחריותם של ספקי השירותים למיניהם וכי ממילא ההזמנה שביצעה סוכנות הנסיעות בוצעה באמצעות מערכת ממוחשבת ללא מעורבות ישירה מצד הספק. לפיכך, נטען שאין להטיל עליו אחריות כלשהי.

הספק סבור שיש להטיל אחריות על סוכנות הנסיעות, מאחר והיא נמנעה מליידע את התובע שלא ניתן להבטיח ישיבה ביציע אוהדים מסוים. טענה זו נסמכת על הוראה המופיעה בדף ההזמנה שהעביר הספק לסוכנויות הנסיעות (העתק צורף לכתב ההגנה) שם מצוין ש"לא ניתן להבטיח יציע אוהדים מסוים". הספק מדגיש שמקומות הישיבה שהזמין התובע אכן נכללו באזור שהוגדר "קטגוריה 2" והמחיר עבורם היה גבוה, אולם לא היה ביכולתו לדעת במועד ההזמנה למי מהאוהדים שייכים מקומות הישיבה בקטגוריה זו מאחר וחלוקת היציעים מתבצעת על ידי מארגני היורוליג.

סוכנות הנסיעות טוענת שהיא ביצעה את ההזמנה באופן מקצועי וראוי והעבירה את כל המידע שהיה ברשותה לתובע – בהתאם לנתונים שהיא קיבלה מהספק – והיא דאגה לקבל כרטיסים למשחקים שם מצוין במפורש שהם משתייכים ל-"קטגוריה 2". עוד ובנוסף נטען שלסוכנות הנסיעות לא היה חלק בהושבת התובע בפועל ולא הייתה לה שליטה על האירוע.

דיון והכרעה:

לאחר בחינת כתבי הטענות מטעם הצדדים, העדויות, הראיות והמוצגים, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל.

בפסק-דין מקיף שניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים בירושלים, חא (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009) (להלן – "פרשת דיזינהויז") הגדיר בית הדין את מעמדה המשפטי של סוכנות הנסיעות והיקף אחריותה, כאשר פסק-הדין מתייחס גם למעמדו המשפטי והיקף אחריותו של הספק.

בפסק דין שניתן על ידי לאחרונה במסגרת ת"ק (ת"א) 14887-08-12 קולט קועד נ' השטיח המעופף בע"מ (7.2.2013) (להלן – "פרשת קועד"), נקבע מהו היקף אחריותם של סוכנות נסיעות וספק כלפי לקוחותיהם.

בסעיף 11 לפסק הדין בפרשת קועד ציינתי כדלקמן:

"ניתן לסכם ולקבוע, כי במערכת יחסים משולשת בענף התיירות, הכוללת לקוח, סוכנות נסיעות וספק – בכל הקשור לשלב ביצוע ההזמנה, אחריותה של סוכנות הנסיעות מתמקדת בהעברת מידע בין הלקוח והספק ובתלונות שיש ללקוח אל מול הספק; תפקיד הספק הוא להבטיח שהלקוח יקבל את מלוא השירותים שהספק התחייב לספק ללקוח (באמצעות נותני שירותים זרים), אולם הוא לא יהיה אחראי על שיבושים או תקלות המהווים זוטות או על תקלות ושיבושים הנובעים מנסיבות שכלל אינן תלויות בספק, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם (הכוונה לתקלות ושיבושים חריגים במיוחד, בעיקרם של דברים – חיצוניים לפעילות השוטפת של בית המלון), אלא אם יוכח שבגין התקלות והשיבושים לא היה זכאי נותן השירותים הזר לתשלום והספק ממילא לא העביר אליו את התמורה המוסכמת, כולה או חלקה– כאשר מדובר בתנאים מצטברים".

הרציונאל העומד מאחורי סיכום הדברים כאמור הובא בפרשת קועד ואין לי אלא להפנות לנימוקים שהובאו בפסק-הדין האמור.